השופט יגאל פליטמן
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת עדנה קוטן ונציגי הציבור מר ניסים מידן ומר ישראל לוין; ב"ל 07-485) בו נדחתה תביעת המערערים לתשלום קצבת תלויים בגין פטירת המנוח, מר אייל רב און ז"ל. משהמערערים לא הוכיחו כי פטירת המנוח נגרמה כתוצאה מפגיעה בעבודה, כמשמעה בחוק
הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995.
ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו:
2. להלן נפרט את הרקע העובדתי כפי העולה מפסק בית הדין האזורי:
א. המנוח עבד בנמל חיפה (להלן -
הנמל) כנהג וכמפעיל מנוף מלגזה של מכולות, החל משנת 1993 ועד לפטירתו ביום 9.12.05.
ב. העבודה בוצעה במשמרות על פי סידור העבודה. בצוותים של שלושה עובדים על שתי מלגזות. שעה ששני חברי הצוות נהגו כל אחד על מלגזה, השלישי שהה בהפסקת מנוחה. העבודה כללה פריקת והעמסת מכולות, כל עובד מלגזן בשטח שלו.
ג. המנוח היה משובץ, ביום פטירתו, לעבודה במשמרת בוקר ביחד עם עובד בשם רונן ששון, המשמש כחבר ועד העובדים בנמל (להלן -
מר ששון), ועובד נוסף בשם פנחס ליכטנברג (להלן -
מר ליכטנברג).
ד. מעדות סדרן העבודה, מר יצחק יוסף (להלן -
מר יוסף), עלה כי המנוח עבד בין השעות 06:00 - 09:00 ולאחר מכן נח שעתיים מ - 09:00-11:00 וחזר לעבודתו על המלגזן מ - 11:00-13:00.
ה. המערערת 1, אלמנת המנוח (להלן -
המערערת), טענה כי עובר לפטירת המנוח אחד מנהגי המשאיות התקרב יותר מדי אל מתחת לזרוע המנוף, באופן שסיכן את המנוח. המנוח התרגז והיה נסער בגלל ויכוח קולני בינו לבין אותו נהג. המערערת טענה כי היא לא הייתה עדה לאירוע אלא שמעה על כך ממר ששון, שהיה עד לאירוע. בבית הדין האזורי הוברר כי מר ששון לא היה עד לאירוע הנטען אלא שמע את הדברים מפי המנוח עצמו.
3.
בית הדין האזורי קבע כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. ממכלול הראיות עלה כי לא רק שלא היו עדים לאירוע הנטען אלא שאף לא נמסר כל דיווח לגורם בנמל אודות אירוע כלשהו. המנוח עצמו לא דיווח על האירוע הנטען, הגם כי הייתה לו הפסקה בת שעתיים. נקבע כי אם אכן התרחש האירוע ואם אכן חווה המנוח דחק נפשי חריג בעוצמתו על רקע זה, מצופה היה כי יימצא תיעוד כלשהו ל"אירוע החריג". בית הדין פסק כי גם מר ששון, שהיה היחיד ששמע, לכאורה, על התרחשות האירוע הנטען מפיו של המנוח, לא מצא לנכון לדווח למי מהגורמים המוסמכים בנמל, לא בזמן אמת, ביום 9.12.05, ואף לא בדיעבד, בסמוך לפטירתו של המנוח. במהלך חקירתו הנגדית בבית הדין, מר ששון לא היה מסוגל לנקוב ולו בשם של עובד אחד, לו סיפר כביכול על האירוע הנטען.
4. נפסק כי גם לו הוכח קיומו של האירוע הרי שמן הראיות עולה כי אין מדובר באירוע חריג. כך עולה מפורשות מעדות מר ששון, אשר אישר בחקירתו הנגדית כי נהגי משאיות מסתובבים רגלית בשטח הסטרילי וכי ויכוחים מן הסוג עליו סיפר לו המנוח, לכאורה, היו בבחינת אירועים יומיומיים בנמל וכלשונו "
מריבות בין מפעילים לנהגים זה משהו יומיומי אצלנו ולא מדווחים על כך". יתירה מכך, אף בעדות היחידה לאירוע הנטען, של מר ששון, נתגלו סתירות בין גרסתו לחוקר ובין גרסתו בבית הדין. עת נשאל מר ששון לפשר הסתירות בגרסאותיו, הוא לא ידע לתת מענה מניח את הדעת. עוד נקבע כי עצם העובדה לפיה המנוח חזר לעבודתו לאחר ההפסקה (בת שעתיים) "
עלה על הכלי להמשך עבודה" ואכן עבד בפועל, תומכת אף היא כשלעצמה בקביעה כי האירוע הנטען, ככל שהתרחש אם בכלל, לא היה בבחינת אירוע חריג. במצב דברים זה, פסק בית הדין האזורי כי לא שוכנע בדבר קיומו של אירוע חריג בעבודתו של המנוח ביום 9.12.05. מכאן הערעור שלפנינו.
הערעור:
5. בישיבת קדם הערעור, מיום 7.4.10, הסכימו באי כוח הצדדים כי הם יכתיבו סיכומיהם לפרוטוקול, אשר ייחשבו לסיכומים בכתב מטעמם, וכי פסק הדין יינתן על יסוד סיכומיהם וכלל חומר התיק, על ידי מותב.
6.
המערערים טענו לפנינו כי אין להסיק מסקנות לחובתם בשל היעדר הדיווח למעסיק. האחראים בנמל סירבו לשתף פעולה מאחר והמעסיק חושש מתביעת נזיקין נגד הנמל. מסיבה זו, הוגשה התביעה למוסד ללא חתימת המעסיק. בהתאם, מר ליכטנברג, מר מאהר מנסור, הממונה על הבטיחות בנמל (להלן-
מר מנסור), ומר יוסף סירבו לשתף פעולה עם חוקר המוסד מר אשכנזי (להלן -
חוקר המוסד). לטענת המערערים, בית הדין האזורי הורה לבא כוח המוסד לערוך חקירה נוספת אודות המקרה אולם בחלוף המועד הודיע בא כוח המוסד כי אין לו יותר חומר. הימנעות המוסד מלהזמין לעדות את מר פרץ, מזכיר הוועד, ומלחקור אותו על המניעים של סירוב המעביד לחתימה על טופס התביעה אומרת דרשני.
7. עוד טענו המערערים כי עדויות מר ששון והמערערת לא הופרכו וכי עדויות העדים מטעם המוסד - מר יוסף וחוקר המוסד - לא סתרו את העדויות מטעם המערערים. מר יוסף העיד כי מקום עבודתו מרוחק 2-3 קילומטרים ממקום עבודת המנוח וכי הוא לא שמע את השתלשלות הדברים במועד האירוע הנטען. הודעות חוקר המוסד מהוות עדות שמיעה שאין בהן כלום. בית הדין טעה עת הסתמך על עדויות השמיעה בדוח חוקר המוסד ובכלל זה עדויות מר ליכטנברג ומר מנסור, למרות התנגדותו של בא כוח המערערים. המנוח היה בריא לפני האירוע ולא סבל ממחלה כלשהי ולכן טענת פקיד תביעות המוסד, במכתב הדחיה, לפיה המנוח נפטר ממחלה טבעית - אין בה ממש. המערערים הפנו את בית הדין לפסק דין אזורי בתיק ב"ל 2852-06
חליל - המוסד לביטוח לאומי. לאור האמור טענו המערערים כי הם עמדו בנטל ההוכחה.
8.
באת כוח המוסד טענה לפנינו
כי פסק בית הדין האזורי מבוסס בקביעותיו העובדתיות על סמך הראיות שעמדו בפניו. אין סיבה שבית דין זה יסטה ממנהגו שלא להתערב בקביעות אלו. בית הדין האזורי מציין את הסתירות בעדויות העד מטעם המערערים, אשר הודה שלא נכח בעת האירוע הנטען. עוד הדגיש בית הדין כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג וכי ויכוחים אלה הינם בבחינת אירועים יומיומיים בנמל. לא היתה כל תמיכה לאירוע הנטען. בהתחשב בכך שלמנוח היתה הפסקה בין האירוע הנטען ואחר כך המנוח חזר לעבודתו, ללא מסירת דיווח, ואפילו העד שהעיד כי סיפר על האירוע לחבריו בעבודה לא ידע לציין שם של עובד אחד נוסף אשר ידע על האירוע הנטען, תומכת באמור.
דיון והכרעה:
9. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו לכלל למסקנה, כי דין הערעור להידחות. זאת, מטעמיו של בית הדין קמא בפסק דינו, עליהם נוסיף את הדברים הבאים.
10. הערעור מכוון, בעיקרו של דבר, כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, והמשקל שנתן לעדויות ולראיות שהובאו בפניו. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אשר התרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו לפניה ומהראיות שהונחו לפתחה. המערער לא העלה נימוק בעל משקל אשר יש בו כדי להצדיק התערבות מסוג זה.
11. דין כלל טענות בא כוח המערערים לפנינו - להידחות. בנסיבות המקרה - משלא היו כל עדים לאירוע הנטען; משנתגלו סתירות בעדות השמיעה היחידה; משסיבת הפטירה לא נבדקה; משהוברר כי האירוע הנטען אינו נחשב חריג בשגרת חיי עבודת המנוח - אין בהיעדר דיווח המעסיק או באי שיתוף פעולת עובדי הנמל בכדי לשנות מן הקביעה כי לא הוכח דבר קיומו של אירוע חריג בעבודת המנוח וחובת הוכחת אירוע שונה רובצת על שכם המערערים. בא כוח המערערים אינו יכול להלין בהליך בפנינו על הימנעות המוסד מלהזמין עדים בבית הדין האזורי. בפני בא כוח המערערים היתה פתוחה הדרך לבקש להזמין עדים נוספים להוכחת טענותיו בדבר אי שיתוף פעולה מצד עובדי הנמל. במובחן מפסק הדין אליו הפנה בא כוח המערערים, במקרה שלפנינו אין בנמצא ראיות, עדויות או מסמכים המצביעים על קיומו של אירוע חריג.